מפעם לפעם אנחנו רואים שיתופי פעולה בין בלוגים העוסקים בתחומים דומים, ולאחרונה היה שת"פ מרתק בין בלוגים ספרותיים. הוא כונה "שאלה עוברת" ואפשר לקרוא עליו ולהיכנס לרשומות המעניינות דרך הבלוג של ירין כץ, קורא בספרים.
גם אנחנו, כמה מתרגמים, החלטנו להתכנס לפגישה וירטואלית, להזֵם את השמועות על מיזנתרופיה וכישורים חברתיים מפוקפקים ולחבר רשימת טיפים, או ליתר דיוק לחשוב מה הכי חשוב לנו להגיד למתרגמים אחרים. ההנחיות היו ליצור קשר עם מתרגם או מתרגמת שאנחנו מעריכים, לבקש מהם עצה למתרגמים ולהוסיף טיפ אחד משלנו.
היוזמה הגיעה מיעל כהנא-שדמי, יעל סלע-שפירו ואינגה מיכאלי, והיא שימחה אותי במיוחד, כי כשפתחתי את הבלוג שלי (באיחור אופנתי, עכשיו שיש האומרים שבלוגים הם פאסה…) גייסתי אומץ, יצרתי קשר והצגתי את עצמי ואת הבלוג החדש. זו הזדמנות להגיד להן, ולענבל שגיב-נקדימון, נינה רימון-דייוויס ושלומית עוזיאל, תודה על התגובות וההיענות. נעים ומחזק להרגיש חלק מקהילה, גם אם היא וירטואלית, במיוחד אחרי שנים רבות של עבודה לבד ובשקט.
טיפים. מי לא אוהב טיפים? דף החדשות שלי בפייסבוק מלא טיפים. 5 טיפים לחיים שמחים יותר, 7 טיפים לאריכות ימים מהאישה השנייה הכי מבוגרת בעולם, 21 מקומות שאנחנו חייבים להספיק לראות לפני שנמות וכו'.
המתרגם שממנו ביקשתי לתת טיפ למתרגמים מתחילים וותיקים כאחד הוא אנתוני בריס.
טוני היה מורה שלי כשלמדתי תרגום בבית ברל. הוא תרגם, בין השאר, את יורם קניוק לאנגלית, והוא מתרגם מחזות ותיק. על ספרו של יורם קניוק חיים על נייר זכוכית בתרגומו של בריס כתבה סוזן זונטג:
One of the novelists I have discovered in translation.
בטוני, מורה מעולה ואיש עם הומור בריטי משובח, בחרתי בין השאר כי שתיים מהעצות שהוא נתן לנו בזמנו נחרתו עמוק בזיכרוני. מדובר בעצות לא מילוליות, במחוות גופניות, שנועדו להדגים מהי חירות המתרגם בעיניו. העצה הראשונה הובעה בהצבת שתי כפות הידיים זו מול זו ובדחיפה החוצה שלהן, כאילו מנסים להרחיב משהו. את העצה השנייה הוא הביע בעמידה במקום ובצעד ימינה או שמאלה, כמי שנמצא בתוך מקום מגודר ויוצא ממנו החוצה. הכוונה כמובן להדגים את ההכרח "לצאת" לעתים מהטקסט שמתרגמים.
הטיפ של טוני לרשומה זו הוא: אחד הדברים הכי חשובים שמתרגם חייב לדעת הוא מתי להגיד אני לא יודע.
One of the most important things a translator must know is knowing when to say I don't know.
[קרדיט: פה]
לא נותר לי אלא להסכים בכל פה.
אחרי התלבטויות החלטתי שהטיפ שלי הוא להטיל ספק. לא אשכח איך לפני שנים רבות קראתי ב"הארץ" על הפילוסוף הצרפתי מישל פוקולט (כן, בחיי). מובן שמותר לטעות, זה אנושי, וכולנו טועים (ומה יותר קל מלהזדעזע מטעויות של אחרים?). אבל ספק ומעט חשדנות בריאה עשויים למנוע טעויות מסוימות. באחד הספרים הראשונים שתרגמתי, להוצאת רסלינג, העברתי את הטקסט המתורגם לעורך המדעי עם שאלות והערות. על פרק 5 קיבלתי ממנו את ההערה הזאת, השמורה לי עד היום במייל:
מצ"ב פרק חמישי – שמשום מה היה רצוף אי בטחון וספק עצמי כמעט תמיד בלא שום סיבה. את מתרגמת ממש מעולה – אולי בגלל הספק העצמי המייסר הזה
אני רוצה לקוות שחלק מחוסר הביטחון והספק העצמי מאחוריי, אבל אני חושבת שמידה מסוימת ומינון בריא של התכונות האלה, יחד עם מעט ענווה, הכרחיים לעבודת תרגום מצפּוּנית וטובה, כי כשעולה ספק חושבים שוב, בודקים, מחפשים, שואלים ומתייעצים.
לסיום, כל הבלוגים המשתתפים היום נמצאים ברשימת הקריאה הקבועה שלי, כולם מצוינים ומומלצים ולכל אחד הנישה המיוחדת שלו (הוסיפו אותם לרשימת הקריאה שלכם, אם טרם עשיתם זאת!):
יעל כהנא-שדמי
http://yaeltranslation.com/
תומר בן-אהרון
www.tomerbenaharon.com
ענבל שגיב- נקדימון
אינגה מיכאלי
http://im-translator.net
נינה רימון-דיוויס
http://take-ninas-word-for-it.blogspot.co.il
דנית בן-קיקי
http://danitbk.wordpress.com
שירלי פינצי-לב
http://italkit.wordpress.com
פאר פרידמן
http://makropulos.net
גילי בר-הלל
http://gilibarhillel.wordpress.com
שלומית עוזיאל
http://shlomitouziel.wordpress.com
יעל סלע-שפירו
http://transela.com
הרשומה מוקדשת באהבה לטוני בריס, שנפטר ביוני 2018. יהא זכרו ברוך.
The Typewriter 
היי, איזו יוזמה יפה (מה פתאום מיזנתרופיה?).
נראה לי שעדיף לקשר ישירות לפוסטים של הטיפים עצמם ולא לבלוגים.
וטיפ קטן משלי (אולי כבר מופיע אצל מי מכם): איך להתמודד עם ביקורת.
אהבתיאהבתי
היי רוני, תודה רבה. בקשר למיזנתרופיה – אין לי מושג. שמועות זדוניות, ככל הנראה 🙂
אהבתיאהבתי
תודה, עצות מצוינות, בלא ספק 🙂
אהבתיאהבתי
תודה, ענבל!
אהבתיאהבתי